רבי עובדיה ספורנו על התורה

לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ וְחַכְמֵי לֵב וּדְעוּ וְהַשְׁקוּ צאן וּרְעוּ אֲמִתָּהּ שֶׁל תּורָה וְטַעֲמוּ וּרְאוּ בָּהּ דִּנְמַטֵּיכוּ שִׁיבָא לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה מְחולֵל, כּל בָּרָא וְיָצַר לִכְבודו וְהודִיעַ הודו בְּדַת מַתַּת יָדו עֲרוּכָה וּשְׁמוּרָה.

אֲנִי הַצָּעִיר עובַדְיָה יצ"ו בכמא"ר יַעֲקב סְפורְנו זלה"ה, לְקול דִּבְרֵי כמה"ר חֲנַנְאֵל אָחִי יצ"ו, אֲשֶׁר בְּקַנְּאו אֶת קִנְאַת עֶלְבּונָהּ שֶׁל תּורָה מֵרב פְּקוּרֵי מִינִים, וּבָנִים לא אֵמוּן בָּם, נותְנִים טַעַם לִפְגָם בְּשֵׂכֶל מִלֶּיהָ, סִפּוּרָהּ וְסִדְרָהּ, בְּשֶׁגַּם הִיא סְגֻלָּה שֶׁכֻּלָּהּ מַחְמַדִּים, נְכוחִים לְמֵבִין, וְאֵין אומֵר הָשֵׁב, הֵעִיר לִי אזֶן לִמְצא דִּבְרֵי חֵפֶץ, מַגִּיד מֵישָׁרִים וּמֵרִים מִכְשׁול, עַד יֵצֵא כַּנּגַהּ צִדְקָהּ. אָז אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה מָה שֶׁמֶץ דָּבָר מָצְאָה יָדִי בַּמְּכֻוָּן בָּהּ, הֲלוא מִצְעָר הַמְּשׁעָר אֶצְלִי יָעִיר רַבִּים וְנִכְבָּדִים, לָתֵת אִמְרֵי שָׁפֶר, וְזִכָּרון בְּסֵפֶר יַגְדִּיל תּורָה וְיַאְדִּיר.

כִּי אָמְנָם מִקּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבודַת וְטִרְדַּת בְּנֵי עַמֵּנוּ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם, מִפְּנֵי נוגְשִׂים אָצִים יום יום לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם, הֵמָּה כְּאָדָם שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עֵינֵיהֶם וְלִבָּם עַל בִּצְעָם, לְמַחֲסֶה וּלְמִסְתּור מִזֶּרֶם זָרִים יַלְדֵי יום, סובְבִים כִּדְבורִים, עַד אֶפֶס מָקום וּזְמַן נָאות לְהַבִּיט נִפְלָאות מִתּורָתֵנוּ. וּבְכֵן הָיוּ כְּחולְמִים בְּקֶרֶב עַמִּים, קָרְבוּ וְיֶאֱתָיוּן כְּמִתְוַכְּחִים, בְּאָמְרָם:
מַה יִּתֵּן וּמַה יּוסִיף כָּל יִעוּד תּורַת קָדְשֵׁנוּ, בִּהְיותו גַּשְׁמִי, בְּאֶפֶס תִּקְוַת חַיֵּי עולָם?
וּמַה יּועִיל רב סִפּוּרֶיהָ, עִם קְדִימַת הַמְּאֻחָר, בִּקְצָתָהּ?
וְאָתָה מֵרִבְבות קדֶשׁ שְׂרִידֵי תּופְשֵׂי הַתּורָה, לִפְעָמִים מַאֲמַר רִאשׁונִים בִּלְתִּי מְבאָר, וּפְעָמִים תְּשׁוּבָה בִּלְתִּי מְסַפֶּקֶת לְהַתִּיר הַסָּפֵק, וַתְּהִי לַחֲרָפות לָמו. וְנַחְנוּ מַה נִּצְטַדֵּק כִּי יָקוּם אֵל, וְכִי יִפְקד עַל דְּבַר כְּבוד שְׁמו, הֲלוא בְּהַגִּיד נִפְלָאות מִתּורָתו, מְאִירות עֵינֵי כָּל מַשְׂכִּיל, בְּסִפּוּרָהּ וְסִדְרָהּ הַמּורֶה לִצְדָקָה גּדֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְטוּבו, וּבַחֲלֻקַּת סְפָרֶיהָ וְסִיּוּמָם. בְּהַגִּיד חֶסֶד עֶלְיון, אֲשֶׁר נָתַן תְּשׁוּעָה אַחַר יֵאוּשׁ מֻחְלָט. כִּי אָמְנָם צִוָּה לְעולָם בְּרִיתו, לְהָבִין וּלְהורות בַּאֲמָרות טְהורות מְיֻסָּדות עַל אַדְנֵי עִיּוּן וּמַעֲשֶׂה, לֵאור בְּאור הַחַיִּים, כְּמו שֶׁהֵעִיד הוּא יִתְבָּרַךְ בְּאָמְרו: "וְהַתּורָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהורתָם" (שמות כד, יב). וּבָהּ הודִיעַ כַּוָּנָתו בַּמְּצִיאוּת בִּכְלָלו, וּבִבְחִירַת עַמּו וּבִזְמַן מַתַּן תּורָתו, אֲשֶׁר שָׁמְמוּ עֲלֵיהֶם רַבִּים הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ.

וּבִהְיות תַּכְלִית הָעִיּוּן הַשְׂכֵּל וְיָדועַ פָּרָשַׁת גְּדֻלַּת הָאֵל הַקָּדושׁ, אֲשֶׁר בָּהּ תִּהְיֶה יִרְאָתו עַל פְּנֵי כָּל מֵבִין, וּבִידִיעַת דַּרְכֵי טוּבו וְחַסְדּו, בִּפְרָט עַל הַמִּין הָאֱנושִׁי, אֲשֶׁר בָּהּ תִּהְיֶה הָאַהֲבָה. וְזֶה כִּי כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ אָמְנָם הִשְׁתַּדֵּל בְּדורות עולָם לְרומֵם הָאָדָם וּלְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוְּתוּ, הִנֵּה יאהַב כָּל מַשְׂכִּיל לַעֲשׂות רְצונו כִּרְצונו, וּבִשְׁתֵּי אֵלֶּה שֶׁהֵם הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה יֻשְׁלַם הַחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי הַמְּכֻוָּן מֵאִתּו.

לָכֵן הואִיל בָּאֵר הוּא יִתְבָּרַךְ בְּמופְתִים שִׂכְלִיִּים בְּסִפְרו הָרִאשׁון וְהוּא -

סֵפֶר בְּרֵאשִׁית עִנְיַן הַבְּרִיאָה וְהַהַשְׁגָּחָה כְּלָלִית וּפְרָטִית וּמְצִיאוּת עֲצָמִים נִבְדָּלִים מֵחמֶר, מֵהֶם מְנִיעֵי הַגַּלְגַּלִּים, וְהַנֶּפֶשׁ הָאֱנושִׁית הַשִּׂכְלִית, וְשֶׁהַכּל מֵאִתּו בְּכַוָּנָה וּבְרָצון לְתַכְלִית מְכֻוָּן. וּבֵאֵר מַה יָּקָר חַסְדּו עַל הַמִּין הָאֱנושִׁי, כִּי אָמְנָם תִּקֵּן עִנְיָנָיו בְּכָל דּור וָדור כְּפִי הָאֶפְשָׁר, וְהוּא הִרְבָּה אַשְׁמָה לְמַשְׁחִית לו.

וְסִפֵּר רִאשׁונָה. כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא "אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו כִּדְמוּתו", לְמַעַן יִבְחַר לְהִדָּמות לְיוצְרו כְּפִי הָאֶפְשָׁר, כִּי בָּזֶה יֻשְׁלַם וְיִהְיֶה פָּעֳלו שָׁלֵם וְנִכְבָּד מִכָּל פּעַל זוּלָתו, כָּרָאוּי לו יִתְבָּרַךְ הַמְּרומָם עַל כָּל זוּלָתו. וְהוּא רַחוּם בְּחֶמְלָתו נָתַן לְאָדָם דֵּי מַחְסורו שֶׁלּא בְּצַעַר, וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן, עַד שֶׁהֵרַע מַעֲשָׂיו וְקִלְקֵל אֶת פַּרְנָסָתו, שֶׁגֵּרְשׁו הָאֵל יִתְבָּרַךְ מִשָּׁם לַעֲבד אֶת הָאֲדָמָה, וְלִטְרחַ כַּמָּה טְרָחות עַד שֶׁלּא אָכַל פַּת.

וְסִפֵּר שֵׁנִית. כִּי בְּכָל זאת לא אָבָה ה' הַשְׁחִיתו, וְהָיוּ פֵּרות הָאָרֶץ נְאותִים וּמַסְפִּיקִים לִמְזונו וּלְהַחֲיותו, קָרוב לְאֶלֶף שָׁנִים, עַד כִּי רַבָּה רָעַת דּורותָיו, וְנִגְמַר דִּינָם לְהַשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ, וּבְכֵן נִשְׁחַת מֶזֶג הַיְסודות, וְהַמֻּרְכָּבִים מֵהֶם מֵהַצְּמָחִים וּמִבַּעֲלֵי חַיִּים, וְלא הִסְפִּיק עוד מְזון הַפֵּרות לְחַיֵּי הָאָדָם כְּבָרִאשׁונָה.